פס"ד כב' השופטת חנה פלינר, בית משפט השלום בתל אביב-יפו

תמצית המקרה:
הרכב נמכר על ידי חברת הביטוח "כאובדן להלכה" ובהמשך הסוחר מכר את הרכב לאזרח והתברר שהרכב מסוכן לנסיעה בכביש. לאחר בדיקת הרכב על ידי השמאי עידן ויקטור הסתבר שהרכב לא תקין ומסוכן לנסיעה.

בית המשפט פסק לבטל את העסקה ולהחזיר לאזרח את כל הסכום ששילם, כ- 100,000 ₪ בתוספת עוגמת נפש בסך 50,000 ₪.

בית המשפט קיבל את חוות דעתו המקצועית של השמאי עידן ויקטור.

"פסק דין

לתמיכה בטענתו זו הגיש התובע במסגרת ראיותיו את חוות הדעת של עידן (ת/1) אשר קבעה שיעור נזק גולמי של 56.3% מערך הרכב.

ניתן לצפות מבעל מוסך, בוודאי אם הוא מיודד באופן אישי עם התובע, שיודיע על חומרת התאונה שהרכב עבר; בוודאי שלא ניתן לכנות תאונה כזו כ"מכה בצד קדמי ימני".

וראו דברי עידן: "פה יש מצב חמור שכל תשתית הרכב מעוותת לחלוטין", את העובדה שלמרות שהרכב היה מחוייב לעבור בדיקה לפי תקנה 309, איש לא דאג לכך; כל זאת מוביל אותי למסקנה שהנתבע 3 יצר בפני התובע מצג שווא והעלים ממנו פרט חיוני – עובדת הכרזת הרכב כאובדן להלכה, אגב קביעה כי הרכב נפגע במכלולי הבטיחות שלו. גם אם סבר הנתבע 3 שהתיקון שבוצע על ידו ריפא את כל הפגמים (הממצאים המאוחרים יותר מלמדים שלא כך הוא), עדיין הנתבע 3 לא היה מוסמך לקבוע קביעות אלו, שהרי אין בידיו את הציוד המתאים לכך.

"לכן – ומשהבין התובע שהרכב נפגע במכלולי הבטיחות שלו, ושאחוזי ירידת הערך אינם תואמים את גובה ההנחה לה "זכה" התובע, רשאי היה הוא לבטל את העסקה ולדרוש את השבת כספו. התובע עשה זאת תוך זמן סביר ומאותו מועד היה זכאי להשבה. התובע כאמור ניסה למכור את הרכב ולהקטין את נזקיו, אולם משהבין שהרכב אינו בטיחותי לא היה מחויב להמשיך במאמציו אלו ולהציג מצגי שווא בפני קונים פוטנציאלים אחרים (ראו דבריו בעמ' 59 ש' 1-5) לא זו אף זו – שהגיעו לידי התובע ממצאי בדיקת מוסך הטכניון, חלה עלי החובה לפי תקנה 309 כבעליו החוקי של הרכב, ולכן אסור לו להעביר את הרכב לאחר, ללא ביצוע תיקון בנסיבות אלו לא ניתן לומר שהתובע לא הקטין את נזקיו וטוב עשה שלא פעל למכירת הרכב, ראו דבריו בעמ' 60 ש' 15: "אני לא אמכור כי זה מסוכן".

הגעתי לכלל מסקנה שהנתבעים 1-2 התרשלו כלפי התובע והפרו חובה חקוקה; הגעתי לכלל מסקנה שהנתבעת 1 עשתה עושר ולא במשפט; הגעתי לכלל מסקנה שלתובע עמדו עילות לביטול ההסכם מכוח פגם בכריתה, במישור היחסים עם הנתבע 3; הגעתי לכלל מסקנה שהנתבע 3 אף הוא פעל בניגוד לדין. כעת יש לקבוע מהם נזקיו של התובע, האם עליו להשיב למי מהנתבעים סכומים כלשהם בעקבות ביטול עסקת המכר וכיצד יש לחלק את הסכומים שאקבע בין הנתבעים.

אם כך, על הנתבעים להשיב לתובע סך של 100,000 ₪ ששילם עבור הרכב (ולא 104,000 ₪ או 96,000 ₪),
אין ספק שלתובע נגרמה עוגמת נפש רבה בפרשה, כשהתברר לו שהוא רכש רכב שעבר תאונה קשה ומכלולי הבטיחות שלו נפגעו, מבלי שאיש טרח ליידע אותו בכך או לבדוק שהרכב כשיר לנסיעה בכבישים. לפיכך, הנני מעמידה את סכום הפיצוי הנוסף על סך של 50,000 ₪".