פס"ד כב' השופטת ד"ר איריס סורוקר, בית משפט השלום בראשל"צ

הרכב ניזוק קשה בארוע, הנזק ברכב היה כ- 36,579 ₪ כולל מע"מ.
השמאי מטעמה של חברת הביטוח אישר ירידת ערך בסך 3.5%.
השמאי עידן ויקטור קבע ירידת ערך מסחרית בסך 36%.

השופטת פסקה פיצוי בסך 36%, בהתאם לחוות דעת השמאי הח"מ.

להלן הציטוט:

"(....) שמאי הנתבעת לא בדק את הרכב לאחר תיקונו במוסך, אלא הניח מראש כי התיקון יהיה תקין.

ממילא אין בידי שמאי זה נתונים כלשהם מהם ניתן לגזור את ערך הרכב בעקבות התיקון.

הנתבעת טענה כי שמאי התובע הפריז בירידת הערך (ס' 49 לסיכומיה), ואולם הטענה נטענה על דרך הסתם, ללא ביסוס ראייתי.

שוב יוזכר כי לנתבעת ניתנה ההזדמנות החוזרת לבדוק את הרכב במסגרת הליך זה, ולעיין בחוות דעתו של מר עידן לגופה, אך היא התעלמה מכך כליל.

אוסיף עוד כי לא נסתרת עדות התובע, לפיה ניסה ללא הצלחה למכור את הרכב (עדותו בפרוטוקול, ע' 20 ש' 4-3). הקושי למכור אינו אלא הפן המסחרי של ירידת הערך, והוא מחזק את חוות הדעת של השמאי עידן בענין שיעור ירידת הערך.

סיכומה של נקודה זו: ברכיב ירידת הערך אני מאמצת את חוות דעתו של שמאי התובע, לפיה שיעור ירידת הערך הוא 36%. על כן, הסכום לפיצוי הוא 38,362 ₪ .( ההדגשה אינה במקור ו.ע)

שנית, הנתבעת הפגינה זלזול בהליך השיפוטי, בכך שלא התייחסה ברצינות הראויה לחוות הדעת השמאית מטעם התובע וכלל לא הטריחה את השמאי מטעמה לעיין בחוות הדעת ולבחון אם יש בה ממש. כאמור, בדיון המקדמי ניתנה לנתבעת הזדמנות להגיב לחוות הדעת לגופה ואולם הנתבעת נמנעה מעשות כן (ר' החלטה מיום 28/09/2005 ועדותו של השמאי וקסלר פרוטוקול ע' 15 ש' 27-18).

יש לזכור כי עמדת הנתבעת נמצאה שגויה בכל הקשור להתחשבות באיכות התיקון לצורך אומדן ירידת הערך המשתיירת".

על רקע האמור לעיל, יש לקבל כי למבוטח נגרמו טרחה ועוגמת נפש. על דרך של הערכה, אני מעמידה את נזק התובע בראש זה על סך של 10,000 ₪.

התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה, כמפורט לעיל. הנתבעת תישא בשכ"ט עו"ד בשיעור 20% מסכום פסק הדין".

סוף ציטוט.